הדימוי שיש למרבית האנשים אודות משפחה הינו שהמשפחה היא מקור תמיכה, חום ואהבה, היושבת סביב ארוחה משפחתית באווירה חיובית ומחוייכת. אלא שבמשפחות רבות קיימים ניתוקים בין חלק מבני המשפחה, ניתוקים העלולים להימשך משך שנים ארוכות וכאלה שלא מתאחדים לעולם. כמטפלת אני מכירה לא מעט ניתוקים המתקיימים בין הורים לילדיהם, ילד להורה (אחד או שניהם), אחים, חמות לכלה וכל הרכב משפחתי אחר שמעלים על הדעת.

אחוז גבוה מאוד מהנשואין מסתיים בגרושין. למרות זאת הצורך האנושי לקשר זוגי משיך להתקיים. לרבים מהזוגות הנישאים מחדש יש ילדים מהנישואין הראשונים, מצב אותו מכנה הספרות המקצועית "משפחה מורכבת", משפחה המורכבת מאחת או שתי משפחות שהתפרקו הורכבו מחדש ולפחות לאחד מבני הזוג יש ילד אחד או יותר.

אם הצלחנו להשכיל ולעבור את השלבים הראשונים של חיי הזוגיות: הולדת ילדים, גידולם במעברים השונים של החיים עד ליציאתם לחיים עצמאיים – נראה כי דיינו. אך לא כך הם פני הדברים. לזוגיות במחצית השניה של החיים אתגרים משל עצמם ועל כך ידון מאמר זה.

שיעור הגירושין בגילאי חמישים פלוס הולך וגדל בשנים האחרונות. התופעה קיימת בארץ אבל גם בעולם כולו. ישנן סיבות רבות לגרושין בשלב מאוחר של החיים:

כמעט בכל זוגיות קורה מידי פעם שיש להתמודד עם מחלה כלשהיא של אחד מבני הזוג. במקרים הקלים מדובר בשפעת עונתית, אלרגיה או במחלה קלה אחרת. אך ישנם במקרים בהם נאלצים להתמודד עם מחלות חמורות יותר ההתמודדות עשויה להיות קשה. מחלה יוצרת לחץ גדול על קשר הנשואים.

קשר זוגי ונשואין הן משאלות של רוב בני האדם. מדובר בברית בין אנשים ומשפחות. בנישואין ישנו החלק המסורתי והתקווה להמשכיות הדורות. בתקופה הסמוכה לטקס הנשואין ישנה חוויה של הגשמת משאלות, חלומות ותקווה להתחלה חדשה, מוצלחת ומאושרת. הנשואין מאפשרים לגדול, לצמוח, לפרוח ולשגשג.