אחד מחוליי הקשר הזוגי הוא ה"ברוגז". לברוגז יש אנרגיה משל עצמה הגורמת לתחושות רגשיות קשות כמו: עצב, בדידות, העדר ערך ועוד. בנוסף לתופעות פיזיות של מתח, עייפות, עצבנות ייתר, כאבי ראש, כאבי שרירים ועוד. ברוגז משפיע על כל הסובבים אותנו: בני משפחה, בעבודה, חברים וכו'.

לכל זכרון יש מקום בגוף – הגוף מביע את הדברים באופן פיזיולוגי, הוא מיכל לזכרונות. אנו צוברים חוויות מיום לידתנו, לעיתים עוד בטרם לידתנו. זכרונות אלה "מאוחסנים" בתוך הגוף מבחינת התוכן, המשמעות ומבחינת הבעות הגוף באותה תקופה ומצטרף לרגש לאורך החוויה.

רבים מאמינים שכאשר אוהבים צריך לחשוב דומה, להתנהג דומה ולהיות כל הזמן יחד. אבל כאשר מערכת היחסים טובה ובריאה – בני הזוג יודעים לבנות לעצמם עולם של חוויות נפרד. האתגר הוא להתנהל בתוך זוגיות תוך שמירה גם על חלקים של לחוד, כל זאת מבלי שהדבר יהווה איום על בן הזוג או על הזוגיות.

ישנן פגישות עם זוגות המשאירות אותי עם הרבה מאוד הרהורים אודות התנהלות של בני זוג, בחירות שהם עושים והתגובות שבוחרים. המחשבות עולות בעיקר כאשר אני צופה בקיבוע ובקיבעון של רגשות, מחשבות, אמונות, פרשנויות וכו'.

תלונות על שחיקה הן שכיחות והביטויים לכך רבים – הרומנטיקה אשר דועכת והזוגיות שנכנסת לשיגרה המביאה לתחושת עייפות ושחיקה. קשה לתחזק משך שנים את אותה התרגשות שהייתה בתחילת הקשר. באופן הדרגתי הקשר הופך למובן מאליו, דועכת ההתלהבות הראשונים ונכנסים לשיגרה יומיומית הכוללת משפחה, עבודה, תפקידים ומשימות.

אין הרבה דברים המתקרבים לחוויה של שיתוף האחר במחשבות העמוקות ביותר שלנו, להרגיש שממש מכירים אותנו ורואים אותנו , גם במובן המטאפורי. לחלוק אהבה, צחוק, הומור, תשוקה, חוויות, יצירתיות ושמחה – זו תחושה נפלאה למרבית האנשים.