חברויות בגיל מבוגר דורשות יותר מאמץ, גמישות ונוכחות.
למה חברויות בגיל מבוגר דורשות יותר מאמץ, גמישות ונוכחות? שאלתם את עצמכם פעם מה קורה בגיל מבוגר יותר כשהחברויות הטבעיות בעבר, דורשות בהווה השקעה, גמישות ונוכחות פעילה, כדי לקיים אותן. כשהיינו צעירים, חברויות נוצרו כמעט בלי מחשבה. בית הספר, החוגים, השכונה – יצרו מסגרת קבועה בה אנשים פגשו זה את זה שוב ושוב. היינו יחד […]
תפסיקו לתקן לי את הכאב – פשוט תהיו איתי.
תפסיקו לתקן לי את הכאב. ישנם רגעים בהם חוזרים הביתה עם משהו כבד בפנים. לא יודעים בדיוק מה, אבל תחושת המועקה שם. משהו פגע, הציק, הרגיז. מחפשים אוזן קשבת, מתישבים מול מישהו קרוב ומתחילים לשתף. לא מחפשים פתרונות, רק רוצים לדבר ולחלוק. אז מגיעים משפטים מוכנים אוטומטית: “תגיד תודה”, “יש אנשים במצב קשה יותר”, “אל […]
מתי לתת מקום לפרק ב' באהבה?
הפרק ב׳ לאהבה. כשהלב מוכן לנסות שוב, בשקט. קיים רגע פנימי, לא תמיד ברור, בו אדם שעבר אובדן או פרידה מוצא את עצמו שואל: האם הלב שלי יכול לאהוב שוב? זו לא שאלה שמגיעה בהתרגשות או מתוך דחף פתאומי. היא מופיעה בזהירות, ברצון מהוסס שצץ דווקא לאחר שנדמה שכבר התרגלנו ללבד. מדובר פחות בהחלטה דרמטית […]
לא נפרדנו. פשוט הפסקנו לדבר אמת.
יש שלב בקשרים בין אנשים בו לא קורה שום דבר דרמטי. אין ריב, אין פיצוץ. אין אמירה חדה שממנה אפשר לחזור אחורה ולומר כאן זה התחיל. דווקא משום כך קשה לזהות אותו. זה השלב בו מתחילים לשתוק. לא כי אין מה לומר, כי כבר לא בטוחים שמותר. בהתחלה זו נראית בחירה חכמה: עדיף לא להיכנס […]
הסיפור של ההורים: המקום בו הדאגה פוגשת את הכבוד.
הסיפור של ההורים: המקום שבו הדאגה פוגשת את הכבוד. לפעמים האהבה הכי גדולה היא דווקא להסכים לראות את ההורים בדיוק כפי שהם בחרו להיות. כשיושבים היום בסלון הילדות, קשה לעיתים להישאר רק בתפקיד הילד שבא לבקר. המבט נודד אל ההורים ומחפש תשובה למה בדיוק השתנה שם. האם בעבר הכל היה פשוט וטוב יותר ורק עייפות […]
כשהמועקה באה לבקר ונשארת.
כשהמועקה באה לבקר ונשארת. הבוקר נראה רגיל, הקפה מחכה, הבית שקט. אז למה כל כך כבד? יש בקרים שפוקחים עיניים לתוך יום שכבר מרגיש מסובך עוד לפני שהתחיל. לא קרה שום דבר רע, אף אחד לא פגע בנו, אין משבר שאפשר להגדיר אותו. אבל משהו יושב שם בפנים, בתוך הנפש – כבד ושקט. כמו אורח […]
קל לנו לאהוב ולסלוח לאחרים וקשה לנו להיות לצד עצמנו.
למה קל לנו לאהוב אחרים וקשה להיות לצד עצמנו. לפעמים נדמה שהעולם מלא אנשים שיודעים לחבק אחרים ושוכחים לחבק את עצמם. אתה יושב בבית, שותה קפה, מקבל שיחה מחבר שמספר על טעות בעבודה. מיד אתה נרגע בשבילו, מזכיר לו שכולנו בני אדם, שטעויות קורות, וזה לא סוף העולם. הכול זורם טבעי. אבל אם זו הייתה […]
כשהשקט מרגיש כמו איום.
יש כאלה שצריכים דרמה כדי להרגיש בחיים. קראו מה עושים כשמישהו לא יכול בלי המשבר הבא? יש אנשים שקמים בבוקר ומיד שואלים "מה קרה?" עוד לפני שהספיקו להתעורר לגמרי. לא בגלל שמשהו באמת התרחש. פשוט כי "שום דבר" נשמע להם כמו תשובה מפוקפקת. כאילו רוגע הוא מצב ארעי שצריך לחקור מה מתרחש מתחתיו. הם מתנהלים […]
הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו והשפעתו על היחסים.
כולנו מכירים את הרגע בו אנחנו מגיבים בצורה שלא תואמת את מה שקורה כאן ועכשיו – מהר מדי, אימפולסיבי מידי, בעוצמה שמרגישה גדולה על הסיטואציה. אלה בדיוק המקומות הכואבים מהעבר שמפעילים אותנו אוטומטית, גם כשבחיים שלנו כבר ישנם בטחון, יציבות, קשר מיטיב וצמיחה. קראו על מה שפועל בתוכנו גם כשאנחנו בטוחים שהשארנו אותו מאחור. לכל […]
אל תתן לאף אחד לגרום לך להרגיש לא קיים.
למה ככל שאנחנו נותנים יותר, לפעמים רואים אותנו פחות? בעקבות התגובות המרגשות למאמר הקודם, הבנתי שחסר לנו חלק נוסף בפאזל: הצד שלנו בסיפור. למה לפעמים אנחנו אלה שבוחרים להישאר מעט מאחור? הנה החלק השני של השיחה שלנו על נתינה ונוכחות. נתינת יתר לא תמיד הופכת אתכם לבלתי נשכחים, היא לפעמים הופכת אתכם למין רקע שקט […]