הפרק ב׳ לאהבה.
כשהלב מוכן לנסות שוב, בשקט.
קיים רגע פנימי, לא תמיד ברור, בו אדם שעבר אובדן או פרידה מוצא את עצמו שואל: האם הלב שלי יכול לאהוב שוב? זו לא שאלה שמגיעה בהתרגשות או מתוך דחף פתאומי. היא מופיעה בזהירות, ברצון מהוסס שצץ דווקא לאחר שנדמה שכבר התרגלנו ללבד.
מדובר פחות בהחלטה דרמטית ויותר בתזוזה עדינה מבפנים. משהו שיותר שמרגישים מאשר מבטאים במילים.
רגע כזה מגיע לרוב אחרי תקופה של שקט שלא תמיד בחרנו מרצון. תחילה השקט משמש מגן ומאפשר החלמה. אט אט הוא משתנה ומתגבשת ההבנה שלא באמת רוצים להישאר לבד. לא מחולשה, אלא מתוך געגוע לקשר, לקרבה, לנוכחות של בן אדם אחר בחיינו. זה סוג של סימן שהכאב כבר לא שולט בכל.
צער ואבל מעידים על אהבה שהתקיימה, על היכולת לאהוב. אבל הם גם נקודת ההתחלה לפרק הבא. עדות לכך שהיכולת לאהוב, גם אם באופן שונה, נשמרה.
רק שעולם ההיכרויות כבר לא מה שהיה. אין את הקלילות התמימה והפנטזיה. אנשים מגיעים עם ניסיון חיים, עם זיכרונות מהסוג הטוב והפחות טוב, עם פגיעות וצלקות שלא בהכרח נראות, אך מורגשות.
בתחילת התהליך רבים חווים בלבול מורכב. מצד אחד יש זיכרונות של כאב ואכזבה. מצד שני, קיים רצון אמיתי לקשר משמעותי ולצידם חשש ממשי מפגיעה נוספת.
למציאות הזו אתה נכנס אדם בוגר יותר, עם מנגנוני הגנה שפעם שמרו עליך טוב. הדריכות עלתה, ההקשבה חדה יותר, והסבלנות למשחקים פחתה . מעשים נחשבים למשמעותיים יותר מדיבורים. הצורך ביציבות, באמינות ובהתנהגות ברורה ועקבית, הופך להיות מרכזי.
אבל, למרות הכל מתרחשת תנועה פנימית. מתגבשת הבנה שלא ניתן להישאר סגור לאורך זמן. הלב, גם כשהוא פגוע, עדיין רוצה בקשר.
לא מחפשים מישהו שיציל או יתקן, אלא אדם שיסכים לחיות את החיים ביחד בטוב.
פרק חדש לא מבקש למחוק את העבר. הוא מבקש להכיר בו ולשלב אותו בתוך מציאות חדשה. אין צורך להציג שלמות. יש צורך בהסכמה להיות עצמנו.
כשהלב נפתח מחדש עולה גם שאלת האמון: בעצמנו, בבחירה שלנו, באדם שבחרנו. זו אמונה שקטה ובוגרת שאפשר לבנות קשר שונה גם אחרי כאב.
לפעמים האומץ הגדול ביותר הוא לתת ללב להיפתח שוב. פרק חדש מתחיל כשמוכנים לשמוע אותו, גם כשהראש פוחד