אנו נוטים לחשוב שהדרך בה אנו רואים את העולם, היא הדרך בה העולם נראה באמת. כאשר בן משפחה קרוב ומשמעותי (בן זוג/ילד/הורה/אח/אחות וכו') לא

האם אמרו לך פעם אנשים, שבעצמם לא מאוד רגישים לאחר,  שאתה "רגיש מדי" או "אתה לא צריך לחשוב כל כך הרבה", "נעלב סידרתי"…? רגישות איננה

כולנו יודעים ונכתב לא מעט על  כמה עד כמה חשוב  להימנע מאנשים הגורמים לך רע "מרעילים". ביקורתיים, מגבילים, מצמצמים, מתעללים רגשית וכן הלאה. הרבה פחות

  קיום שגרה הוא לרוב דבר טוב, מבורך, מעניק שקט ובטחון. השגרה מסייעת בארגון וסדר פנימי וחיצוני. מחקרים  קישרו שגרה משפחתית ליכולת הורית וזוגית טובה.

בשלב כלשהו בחיינו, נרגיש מעט ביישנות במצבים בהם אנו יוצאים מאזור הנוחות שלנו: ראיונות עבודה, היכרויות, יציאה למסיבה עם אנשים שאיננו מכירים, ביצוע שיחת טלפון

אנשים רבים נוטים לשפוט ולבקר את עצמם על כמעט כל דבר בחייהם, לחוות רגשות אשם ולהרגיש פחותי ערך בהשוואה לאחרים. מידת מה של ביקורת עצמית

   ביחסים זוגיים שני כוחות מניעים ומאזנים האחד את השני: ייחודיות (individuality) ולכידות .(togetherness) כיצורים חברתיים, אנו זקוקים לחברה ומאידך ישנו צורך באי-תלות, אינדיבידואליות רגשית. העניין

  קשה לראות ולשמוע בן משפחה או חבר הנמצא במצוקה. הדברים משפיעים בעיקר על אנשים רגישים אשר   "לוקחים לב" כאשר מישהו קרוב  חווה אובדן, בעיות

במחקרים נמצא שרווחה נפשית טובה מבוססת, בין היתר, על היכולת והאפשרות לחלוק עם אדם אחד לפחות את צפונות ליבנו, להיות עימו גלוי וכנה, ללא מסכות