לכעס וחרדה הרבה מהמשותף. האחד מעורר את האחר. בשניהם, קשה לזהות את הרגשות מאחורי הדברים. הכועס והחרד – זקוקים לסוג של שליטה כדרך התמודדות. הבנת והרחבת התפיסה עשויים לשפר את השליטה הרגשית וההתנהגותית.
התגובות הפיזיולוגיות של אנשים בחרדה נראים, לכאורה, שונים מאנשים בכעס וזעם. אבל ההתמודדות עשויה להיות דומה: הטווח הרגשי מצומצם ברמות שונות. בשעת כעס עולה תסכול, זעם, קושי במיקוד עצמי, בהלה ועוד. הרגשות הופכים לבלילה של כעס, ללא יכולת זיהוי ומודעות מה הרגשות המציפים והמניעים את הרגש וההתנהגות. בדומה, הנוטים לחרדה – מתקשים לזהות רגשות אחרים, מלבד חרדה וחוסר אונים. במצבים בהם מאבדים את היכולת לראות את הרגשות המפעילים רגשות אלה. תגובות אלה מרחיקות ואינן מאפשרות אינטימיות וקרבה ורגשית.
יש הפונים לטיפול בבקשה לעזרה בהתמודדות עם כעס. כאשר למעשה הם מתמודדים עם חרדה בסיסית אשר מקורה לרוב בעבר, במשפחת המקור. החרדים ידברו על היותם דאגנים כרונים המגיבים למצבי לחץ ע"י כניסה למצבי "לחימה" (fight") ותקיפה, במקום למצב "טיסה" (flight) התרחקות, או "קיפאון" (freeze) הישארות במקום עד יעבור הזעם. כאמור, לחרד ולכועס, טווח רגשי ותגובתי מצומצם, בשעה שמוצפים בעומס רגשי.
רגשות קיצוניים יוצרים עדשה (פריזמה) צרה דרכה מתבוננים. החרד עובר מהר מאוד לחשיבה חוזרת ולדאגה שתוכנה "מה אם…" כאשר רואה, בעיקר, מצבים קטסטרופליים. בעוד כועס עשוי לנהוג בדומה, עסוק בהאשמת האחר שגרם לו לכעוס "בגללך…" מכיר?. לשניהם צורך בשליטה על עצמם ועל האחרים.
שליטה עצמית עשויה להיות מלווה בנוקשות בניהול עצמם ואחרים. הנוקשות משרתת התמודדות עם חרדה בסיסית. מאותה סיבה, יש להם צורך לשלוט גם באחרים – שהאחר יעשה כל דבר כדי לצמצם את חרדתם. דהיינו: אם אגרום לך לעשות מה שאני זקוק לו, החרדה שלי תצטמצם. כאשר האחרים לא נענים לצרכיהם – הכעס עלול להפוך בקלות להתקף זעם. בעוד האדם המודאג הופך לחרד יותר, תלותי, לחוץ ולוחץ על האחר להרגיע אותו.
נראה כמו מעגל סגור שאנשים משני הסוגים, יוצרים לעצמם. סוג של "סיר לחץ" רגשי שאיננו מווסת. הנוטים לחרדה עלולים להפנות את החרדה לכוון דיכאון. אצל אלה ואלה, חלק מהדינאמיקה הפנימית היא ביקורת והלקאה עצמית בנוגע לרגשותיהם והתנהגותם.
חרדה ו/או כעס מצריכים פיתוח מיומנויות דומות:
- למוד זיהוי הסימנים הפיזיים (יש כאלה) של תחילת מתח או חרדה. בדיקה מה קורה בתוכם, הסיפור שהם מספרים לעצמם. האם מדובר בעיה אמיתית שניתן לפתור ולתקן? או שהדברים קשורים בעיקר למציאות התוך נפשית? כאשר קשה לזהות בעיה בזמן אמת – להתרחק מהסיטואציה: לצאת לטיול קצר, לעסוק משהו אחר ממה שעושים. מדובר בלמידה עצמית מה עוזר לך בזמן אמת, רגע לפניי ולא אחריי…
- הגדלת טווח הפרשנות הרגשית. בשעת חרדה או כועס, האדם מוצף. חשוב לעצור לרגע ולשאול מה הדבר שאתה מרגיש פרט לחרדה ולכעס? האם אתה מרגיש דחוי, פגוע, עייף, רעב, עצוב, פוחד, בודד, לא מובן וכו'? בתחילה, קשה לזהות את הרגש הטווה את החוטים לתוצאה. ככל שלמדים לזהות רגש מאחורי ההתנהגות, קל יותר לתקשר רגשות. פניה לאדם קרוב שאתה סומך עליו, מסייעת להבין רגש.
- נסה להבין ולדבר על הצורך בשליטה באחר ובסיטואציה, כמקור להרגעה. הדבר תורם להבנה ותקשורת הנוגעת למה אתה זקוק לצמצום רמת החרדה והכעס. גם אם האחר איננו יכול לעמוד בציפיותיך, השיחה עשויה להפחית ביקורת ולהגביר שיחה על רגשות וניהולם.
כשאינך חולק את רגשותייך ומחשבותיך ומתקשה להקשיב לאחרים – הדברים סוגרים, אינם מאפשרים שיח אלא רק התנהגות. נסה לקחת סיכון ולהיפתח. ייתכן ולהפתעתך החרדה תפחת. תרגיש מועצם מעצם היותך יוזם ולא תגובתי. שיחות כאלה עשויות להגביר אינטימיות במערכות יחסים, לצמצם בדידות ואת התחושה שאתה נגד העולם ולהיפך – כפי שלעיתים מרגישים.
התייחסות טובה יותר לעצמך, עשויה לאפשר התייחסות טובה יותר לאחר. כאשר רואים שההתנהגות גורמת להרס עצמי וביחסים. מאחר ולכעס ולחרדה יש הרבה מהמשותף, טיפול (לעיתים גם טיפול תרופתי) עשוי לספק את האיזון שאתה זקוק לו.