אנשים המונעים מ"צריך/חייב" שוכחים לעיתים איך זה להרגיש "רוצה/בוחר".
שמתם לב כמה החיים שלכם מונעים על ידי "אני צריך/אני חייב"? רבים מקדישים אנרגיה וזמן רב לעשות מה שחושבים שצריכים וחייבים. הרבה פחות אנרגיה, זמן ותשומת לב מוקדשים למה שבאמת רוצים.ובוחרים לעשות. בסופו של דבר, אנשי הצריך/חייב, עשויים לחוות שחיקה, עייפות, ניתוק מהצרכים ומהאוטנטיות ביחס לרצונותיהם.
כדי שהחיים יתנהלו ויתפקדו כראוי, ישנם דברים רבים שצריך לעשות, גם אם לא בא לנו בטוב. לדוגמה: עבודה, דאגה לבריאות ורווחת המשפחה, שמירה על מערכות יחסים. בעצם ליצור חיים ששואפים אליהם, התחייבנו ובחרנו בהם.
ילדים בגילאים המאוד צעירים, מונעים באופן טבעי, על ידי רצון ודרישה למילוי צרכיהם ורצונותיהם "כאן ועכשיו".. הבעיה מתפתחת בחלוף הזמן והחיים – ככל שמתבגרים ה"רוצה" מתחלף לרוב ב "צריך/חייב".
"רוצה/בוחר" ו"צריך/חייב", עלולים להתנגש ולהשפיע על מערכות יחסים זוגיות, משפחתיות ואחרות. כאמור, ילדים צעירים מחוברים עמוקות לצרכים ולרצונות של עצמם, מביעים את הצורך והרצון לעיתים בקול ובזעם. כבר מגיל צעיר יאמרו "בא לי/לא בא לי…" בלי בעיה. אבל, ככל שמתבגרים , הדברים משתנים באמצעות התניות חברתיות, תרבותיות, משפחתיות ושלל גורמים אחרים. הקשר עם הרצונות והצרכים הנרקיסיסטים המתחלפים במה שניתן להגדיר: מצב קבוע של "צריך/חייב" : לשרת, לעשות, לתת, לעמוד במשימות – לעיתים עד תחושה של שחיקה.
במאמץ להיראות יעילים ולהשביע את רצונם של הילדים, בני הזוג, הורים, האחים חברים וכו', האדם לומד לתפקד באותה אמת מידה עם כולם: לעשות רוב הזמן מה שצריכים וחייבים, מפסיק לשאול את עצמו (בעיקר) מה נכון לו. החיבור עם צרכיו ורצונותיו הולך ומצטמצם. החיוניות והאוטנטיות נעלמים ובמקומם מופיעים תסכול, שחיקה, כעס וחוסר שביעות רצון כללית.
שינוי עשוי להתחייל בשאלה עצמית כנה, אודות הרצונות והצרכים שלך. על מה אתה מוותר ובמה אתה זוכה כאשר אתה פועל בצריך/חייב. מודעות וחיבור לרגשות, הם הדרך לזהות את צרכיך, רצונותיך ומה מפעיל אותך, פחות לפעול מתוך אוטומט. "צריך/חייב" קיים בפסקול שלך אשר, באופן טבעי, מתגבר לפעמים. זה הזמן לשאול את עצמך, אם אני חושב שאני צריך/חייב לעשות או שאני באמת רוצה/בוחר לעשות? ומה הסיבות והתשובות על כל אחת מהשאלות.
יתרה מכך, אם אפעל לפי רצונותיי ושיקול דעתי, מה החשש והמחיר לכך? לעיתים הצריך/חייב קיים כדי לשמור על עצמך, תפקידך ומעמדך עבור ובעיני האחרים המשמעותיים. פעמים רבות, אנחנו עושים דברים כאמצעי לשמור על רווחתך הפיזית והנפשית ולא להתנגש ברצונותיהם של אחרים.
כאמור, למודעות לחוויות השונות של "רוצה" ו"צריך" מצטרפים רגשות, השערות, הרהורים ומחשבות. כאשר פועלים אוטומטית מתוך צריך, פעמים רבות, האפשרות של מה רוצים, כמעט ואיננה קיימת היא הוכחדה. בדוק, האם ישנה דרך לתת לעצמך חלק ממה שאתה רוצה תוך כדי עשיית מה שאתה צריך? יש מקום לאיזון בין השניים.
לשנות את הרגל הצריך שלך, משמעותו שינוי מערכת היחסים שלך עם התחושה והחוויה המוחלטת של צריך, להטות אותה מעט לרוצה/בוחר. לדוגמה: אין לי ברירה, אני צריך/חייב לעבוד במקום שאני לא מרוצה בעליל, משום שזה מקור הפרנסה המאפשר קיום לי ולמשפחת. זו לא "מכבסת מילים" אלא תפיסה עצמית בבחירה במקום עבודה (גם אם לא הכל טוב) משום שהוא כרגע מספק צרכים חיוניים ורווחה טובה יותר. זהו שינוי של פרשנות ותפיסה. כשאתה בוחר לעשות משהו זו באמת הקרבה. המתיישבת עם הערכים העמוקים שלך – הרצון לעשות טוב לאהובים עלייך.
לסיום, כשאתה מאפשר לאמת האוטנטית שלך, להכרה שאתה יודע להבחין בין צריך לרוצה, לכבד את רצונותייך ומבין שלעיתים הצריך ורוצה הם מיקשה אחת שקשה לך להפריד ביניהם, שם עשויה להתעורר התובנה שאינך קורבן שיש לך כח לשנות כשתזהה צורך בכך, הכול לגופו של עניין.
.