מחקר העוסק בקבלת החלטות, אשר נערך ב-2006 על ידי סטנלי ואח' בנושא קבלת החלטות, נמצא מודל העוסק ב"החלקה" לעומת "החלטה", המתאר את הפוטנציאל לסיכונים במערכות יחסים, כאשר זוגות "מחליקים" משלב אחד לשני ללא כוונה והחלטה משותפת.
לדוגמה: זוגות אשר "גולשים" לחיים משותפים מבלי לסכם ולדון במשמעות המעבר. עושים זאת מכוח האינרציה ללא פעולה מתוכננת, אלא הדברים מתגלגלים לשם. לדוגמה: זוגות שאינם מתכננים מראש להתגורר יחד אלא, מתחילים להביא לדירתו של האחר מספר פריטים כדי שיהיה נוח יותר בבוקר או כשיוצאים. ככל ששוהים יותר יחד, כדי להקל על השגרה, ממשיכים לצבור חפצים. באיטיות ובהתמדה, מתמלא מדף בארון ובחדר האמבטיה. כל זאת לפני שעלה בכלל לשיחה עניין המגורים המשותפים, עבור כל אחד מהצדדים.
כאמור, במחקר נעשה שימוש במושג "החלקה" לעומת "החלטה" המתאר תהליך איטי ומצטבר של מעברים במערכת יחסים בלי לקבל החלטה ולערוך דיון מושכל בנוגע למשמעות המעבר. התוצאה עלולה לגרום לכך שבני הזוג ימצאו עצמם בתוך מערכת יחסים מורכבת מבלי להבין כיצד הגיעו לכך. הדברים עלולים לגעת ברווחה האישית והרגשית וכן במימד הכלכלי. באופן פרדוקסאלי אי קבלת החלטה היא קבלת החלטה אשר לא תמיד מתאימה לשני בני הזוג. מבוכה, בלבול וחוסר בהירות מקשים על דיון ברור בנושא.
כניסה למחויבות מבלי שתהיה הסכמה משותפת, לרוב איננה מגבירה מחוייבות. אלה עלולה להקשות על מערכת היחסים ולפגוע בקבלת החלטות עתידיות. למעשה, לא תמיד אנשים מוכנים ורוצים מחויבות. ומוצאים עצמם מחויבים בעל כורכם. אין לכך פיתרון קל, פעמים רבות מדובר באי נוחות, מבוכה וקושי בשלבים הבאים. לדוגמה: אימוץ כלב משותף, קנית מכונת כביסה משותפת, "השקעה" ש"דייר המשנה עושה" – כל אלה מקשים על פרידה, במידה ורוצים בכך. ללא שיחות מקדימות, אירועים כאלה עלולים להעמיד את מערכת היחסים בסיכון מוגבר לתחושת השתלטות ופגיעות עבור הצדדים.
אדם הנשאר במערכת יחסים ובמצבים שלא היה בהם אלמלא "החליק" אליה, עלול למצוא עצמו כועס ומתוסכל עם הרבה פחות חופש רגשי. האחר עלול להרגיש בעמדת התנצלות לא מבוטאת על השלכותיה. זאת לעומת מערכת יחסים בה הדברים מסוכמים ומוסכמים מראש. אם כי, גם במקרה עשויים להופיע תסכולים וכעסים אבל, התחושה היא של החלטה ובחירה ולא מחטף שנעשה מכח האינרציה, אשר הביא למגורים משותפים ללא ההחלטה מודעת.
ההתמקדות באינרציה (החלקה) המובילה להישארות יחד, עלולה לפגוע ביחסים בטווח הארוך. היא מונעת לרוב מפחד משינוי, כישלון, חרטה או דחיה. לא אחת היא מהווה מחסום לצמיחה אישית.
עם זאת, אינרציה עשויה להוביל למקומות אשר אינם החלטה מושכלת אלא "זרימה" טובה וקבלת העובדה. בעיקר אצל אנשים המתקשים בקבלת החלטות וכאשר העובדות נקבעות הלכה למעשה, הם מסוגלים לחיות איתם בשלום. כאמור, הדברים אינם חד משמעיים ותלויים באנשים ובאופי היחסים.
כאמור, "החלקה" לתוך סיטואציה לאורך זמן עלול לגרום לתסכול, כעס, מבוכה וקושי לדבר על הדברים. התחושה שהזמניות הופכת לקבועה כשמישהו אחר מחליט עבורך, יכול להיות עבור האחד פתרון אידיאלי, ולאחר מלכודת שאיננו מבין כיד נכנס אליה, וכיצד לצאת ממנה. בעצם, יכולת ההחלטה ניטלת מהאדם, העובדות בשטח מנהלות את היחסים.
מה ניתן לעשות?:
מציבים יעדים הגיוניים אשר יאפשרו בסיס לפעולה: מטרות הניתנות להשגה המאפשר תהליך של חזרה לשליטה בסיטואציה ונסיגה מתחושות חוסר אונים אשר עשויים לתדלק את הרצון והצורך לגלות מחדש את השאיפות והנחישות שהיו מנת חלקם בעבר.
לקיים ככל המוקדם ובפתיחות, שיחות חוזרות בנוגע לציפיות אישיות וזוגיות, ערכים, צרכים, הרגלים ורגישויות נוספות. אל תניחו שאם דיברתם פעם אחת על הדברים, הנושא סגור וברור. מערכת יחסים מתפתחת ומשתנה כל הזמן. חשוב לנהל שיחות מסוג זה לאורך כל מערכת היחסים.
האמת היא שהחיים ומערכות יחסים הם תמיד בתהליך שינוי, לא תמיד באופן ברור ומובהק. בדיקה תקופתית זוגית חשובה לבדיקת הדברים הקונקרטיים, המעשיים והרגשיים וגם את האוירה הרגשית הזוגית.
מחקרים מראים שזוגות הנוהגים כך, מכוונים יותר לקבלת החלטות משותפות, למסירות גבוהה יותר לזוגיות ולרמות גבוהות של אמון הדדי.