שורשיה של הסטיגמה וההסתייגות ממחלות נפש נעוצים בשורשיה של החברה האנושית ובטבעה. משך שנים רבות מקומם של חולי הנפש היה "מחוץ לגדר". החברה הרחיקה את

החיים מזמנים לנו שינויים רבים. ישנם שנויים שהינם חלק בלתי נפרד מהחיים, כמו לדוגמא: נישואין, לידת ילד, מעבר דירה, גיוס לצבא וכו'. כמו כן, ישנם

שיעור הגירושין בגילאי חמישים פלוס הולך וגדל בשנים האחרונות. התופעה קיימת בארץ אבל גם בעולם כולו. ישנן סיבות רבות לגרושין בשלב מאוחר של החיים: * הפחד

כמעט בכל זוגיות קורה מידי פעם שיש להתמודד עם מחלה כלשהיא של אחד מבני הזוג. במקרים הקלים מדובר בשפעת עונתית, אלרגיה או במחלה קלה אחרת.

אחד המאפיינים המרכזיים של החלמה הינו התקווה. מחקרים ומאמרים שונים שעוסקים בנושא, הוכיחו כי התקווה הינה גורם מכריע בתהליך ההחלמה והיא נמצאה כמנבאת להתמודדות טובה

כבר בגיל צעיר מאוד, אנחנו אמורים להיות מסוגלים ליצור קשר ואינטימיות, שהם חלק בלתי נפרד מקשר קרוב. התשתית ליכולת ליצירת קשר מבוססת על רגשות של

משחר ילדותנו אנו למדים שעל מנת להשיג את מבוקשנו, עלינו להתאים את עצמנו לתפקידים אותם החברה מצפה שנמלא. בן לומד להיות "גבר" כבר בגיל צעיר,

כעובדת סוציאלית-מטפלת ותיקה ומנוסה למדתי שהחשיפה למחלה ממושכת, למצוקה רגשית קשה, למצבים מסכני חיים אצל מטופלים – היא חוויה משותפת למטפל ולמטופל וישנה השפעה הדדית

קשר זוגי ונשואין הן משאלות של רוב בני האדם. מדובר בברית בין אנשים ומשפחות. בנישואין ישנו החלק המסורתי והתקווה להמשכיות הדורות. בתקופה הסמוכה לטקס הנשואין