כעסים ישנים וסוגיות לא פתורות עם משפחת המוצא (הורים, אחים) עלולים להכביד על מבוגרים במערכות יחסים עכשוויות – בן זוג או ילדים.   הפצעים הישנים

עדיף לומר דברים מפורשים גם אם הם גורמים לאי נוחות, מאשר לומר דברים מעורפלים הגורמים לאי הבנה.  אנו מתקשרים בדרכים מגוונות, מורכבות, זהירות ומרומזות אשר

נראה כאילו העולם השתגע. רצף האירועים וההתרחשויות בתקופה זו, מערער את סדרי העולם המוכרים לנו, את מה שאנו יודעים ומכירים מרבית החיים. לצד הידע המצטבר,

לרוב, תחילת יחסים מתאפיינת בפתיחות (יחסית) חוסר שיפוטיות, ביקורתיות, בתקשורת משתפת, מקרבת וחושפת ככל שניתן את הרגשות האמתיים. עם הזמן ככל שתחושת הביטחון בקשר גוברת,

כעס הוא רגש משני, תגובה נפשית וגופנית לעצב, פחד ו/או תסכול. כעס מופיע לעיתים קרובות יחד עם תחושות של כאב וסבל, ועם חוויות של פגיעה, איום או סכנה )ויקיפדיה). כולנו כועסים מידי פעם.

ציפיות הן חלק בלתי נפרד מהחיים. אנשים  מנהלים וויכוחים בלתי פוסקים עם הקרובים והמשמעותיים להם ביותר. פעמים אלה ויכוחים הנראים חסרי ערך, קטנוניים אשר מאחוריהם

חלק בלתי נפרד מהחיים, הוא גם לטעות. ישנם אנשים שאינם מסוגלים להודות בטעותם ואינם נותנים לעובדות לבלבל אותם. אנשים אלה מתסכלים ואף מכעיסים. מאחורי התנהגותם

אנו נוטים לחשוב שהדרך בה אנו רואים את העולם, היא הדרך בה העולם נראה באמת. כאשר בן משפחה קרוב ומשמעותי (בן זוג/ילד/הורה/אח/אחות וכו') לא מסכים

האם אמרו לך פעם אנשים, שבעצמם לא מאוד רגישים לאחר,  שאתה "רגיש מדי" או "אתה לא צריך לחשוב כל כך הרבה", "נעלב סידרתי"…? רגישות איננה