רובנו מכירים את מיתוס בת היענה הטומנת ראשה בחול כאשר היא פוחדת או מאוימת, בטוחה שאם לא יראו אותה, לא יפגעו בה. זו אגדה נחמדה. למעשה בת יענה חופרת בור באדמה כדי שישמש קן לביצים, כשהיא בודקת מידי מספר שעות את מצבן. אנו משאילים סיטואציות מהטבע כדי להסביר תופעות בה אנו מתעלמים מדברים ודאיים הגורמים לנו לפחד, אי נוחות, דאגה וחרדה.
אנו מתמודדים בחיי היומיום עם מספר עצום של מחשבות, אמונות והחלטות. תסמונת בת היענה מתייחסת לסגנון 'התמודדות עם הימנעות', אנחנו משתמשים בה כדי לנהל רגשות לא נוחים שאנו עשויים לחוות. ההבדל בין הימנעות מהתמודדות לבין התמודדות בריאה, הוא שבהתמודדות בריאה אנו מקבלים במודע החלטה להתמודד עם הדברים מאוחר יותר, ממשיכים הלאה וחוזרים לנושא כאשר יש לנו את המשאבים. הימנעות יכולה להיות שימושית לתקופה קצרה כשאין לנו זמן, אנרגיה או משאבים להתמודד עם מקור המצוקה שלנו, אמנם יעילותה לתקופת זמן ארוכה מוטלת בספק משום שהיא נגררת בקלות לדחיינות אין סופית שמרחיקה אותנו מפתרון הבעיה.
הבעיה מתחילה כאשר ההתנהלות הקבועה היא כמו של בת יענה הטומנת ראשה בחול לנוכח מציאות אותה תופסים כמפחידה ומאיימת. כל אותם דברים המצריכים התייחסות והתמודדות עם אילוצים, מגבלות, קונפליקטים מציאותיים ויומיומיים זוכים להתעלמות, דחיינות והכחשה כמעט מוחלטת, בתקווה שהאיום הממשמש ובא, יעלם בדרך קסם. תסמונת בת היענה מאופיינת בחרדות, דכאון, תסכול ודחיינות הגוזלים משאבים רבים מבלי שיהיה להם ערך אמיתי.
הימנעות הוא מנגנון שהמוח שלנו מייצר, לא משום שהוא פגום אלא בגלל שבני אדם רוצים לחוות רגשות חיוביים ולהימנע מכאב. לכן, על ידי בריחה והכחשה אנו חושבים שה"בעיה" מפסיקה להתקיים. מדובר בפתרון זמני לרגשות ומצבים לא רצויים. מצבים רבים (מחלות, גרושין, בעיות כלכליות וכו') היו נמנעים אם היינו יכולים לראות ולהתמודד עם הסימנים הראשונים כאשר התחילו להופיע. לוקח זמן להבין שהימנעות מהבעיה איננה מעלימה אותה.
במחקרים נמצא שהנושאים הנפוצים ביותר להתנהגות "בת היענה" הינם:
- מצב החשבון בבנק.
- קונפליקטים אישיים או מקצועיים שלא נפתרו.
- פחד קהל.
- התעלמות, הכחשה והסתרה של סבל.
- קושי לראות את הסבל של האחר.
- הימנעות מקבלת החלטות.
- בעיות בריאות ומשקל.
- התמכרויות שונות (קניות, אוכל, אלכוהול, הימורים וכו').
אז מה אפשר לעשות? התנהגות זו, נרכשת לרוב בילדות המוקדמת בסביבה בה גדלים. יחד עם זאת, גם הרגלים מושרשים עמוקות ניתן לשנות. אחת הפעולות הראשונות שעל האדם לעשות היא גם המפתח לשינוי – הוצאת "הראש מהחול" והתבוננות למעלה. לפקוח את העיניים ולראות את הדברים מהם הם מודאגים, חרדים ופוחדים. אנשים עם תסמונת בת יענה ידועים ככאלה שאינם נוטים לשתף אחרים בבעיותיהם, אף על פי כך, על מנת להתגבר על מכשול זה דרושה יציאה מאזור הנוחות ומציאה של מישהו משמעותי לדבר איתו: חבר טוב, בן זוג או מטפל.
השלב הבא הוא להתחייב לצעד קטן מידי יום. התחל עם הדברים הקלים (יחסית), כמו לקבוע פגישה במרפאה, ללכת לפגישה עם מנהל הבנק, לקבוע פגישה ראשונית עם מי שמטפל בהתמכרויות וכו'.
הכרה ומודעות הם הצעד הראשון לצאת מהתסמונת. לומר לעצמך 'אני נמנע מלדבר עם הבוס/לפתוח את מייל שלי/לעשות צעד קדימה', מהלך זה עוזר לנו לקחת אחריות על התנהגותנו. הסתכלות על המחיר שאנו משלמים בגין ההתנהגות, עשויה לספק מוטיבציה ראשונית להתחלת שינויים.
בנוסף, חשוב לזהות מאלו רגשות אנו מנסים להימנע: כמו עצב, בהלה, חרדה, אשמה וכעס עצמי. רוב הרגשות נובעים ממה שאנחנו מספרים לעצמנו על המצב, שאלו את עצמכם מה אתם מספרים לעצמכם כאשר אתם עומדים בפני מצבים מאתגרים. הדיאלוג הפנימי עשוי להפחית חלק מעוצמת הרגשות הלא נוחים לנו.
כאשר מתמודדים עם החיים חזיתית, חיים באופן אותנטי יותר, מתוך מודעות, באומץ וב"כאן ועכשיו". מתפנה אנרגיה להשקיע בתחומים שיש לנו תשוקה אליהם, שליטה טובה יותר על התגובות והכוון אליו הולכים.