עבור אנשים רבים המילה "תלות באחר" מעלה אסוציאציות שליליות של חוסר אונים, יחסי מרות, רצון שמישהו יספק את צרכיו הפיזיים, רגשיים ו/או החברתיים של האדם. תלות מיוחסת לאנשים שאין ביכולתם לקחת אחריות על חייהם ומחפשים אחרים שיהיו אלה שידריכו, יתמכו ויעניקו להם תחושת ערך. במונחים מילוניים "תלות" היא מילה ניטראלית, לא שיפוטית, המדברת על הסתמכות על אדם אחר. להגדרה אין מסקנות שליליות והיא מתיישבת עם הרעיון שבכל מערכת יחסים בריאה, תלות הוא מרכיב חיוני. היות אדם תלוי באחר איננו אומר שבו זמנית, אדם יכול להיות עצמאי ובלתי תלוי.
בכל מערכת זוגית ישנה מידה של תלות הדדית. תלות זו נותנת כח לכל אחד מהצדדים. כאשר מצפים למשהו ממישהו, הדבר נותן סוג של כח לזה שמצפים ממנו. כך יוצא שלכל אחד מהצדדים יש כח על על הצד האחר. כאשר מצפים, תמיד קיים סיכוי שנתאכזב. אלה הם אמיתות במערכות יחסים. לא קיים עולם אידיאלי שאין בו תלות. השאלה מה עושים עם האכזבה, כיצד מרפאים, משוחחים ומתמודדים איתה. התיקון הוא לא תמיד בקשת "סליחה", אלא לעיתים דרך התנהגות בה מראים שאיכפת ממך, שרואים אותך ואת נקודת המבט שלך. גם מחוות המצביעות על רגישות לפגיעתך, נחשבות. לקיחת אחריות הוא החופש האולטימטיבי, מבלי להסכים על הכל.
ישנם אנשים אשר פחד מתלות בסיסו בחוויות עבר לא חיוביות. הדבר עלול ליצור קושי ביצירת קשר ואינטימיות. כמו גם, לגרום לנזק לקשר קיים, לחבל ואף להרוס אותו. אנשים הסובלים מפחד נטישה, לדוגמה, יחששו מתלות באחר, מפחד שינטשו שוב, יפגעו, יגבילו אותם וינצלו את חולשותיהם. מכאן שמלכתחילה הם נמנעים מלהתקרב, לסמוך ולהתמסר לקשר ולקירבה. הם תלויים אך ורק בעצמם. בנוסף, התרבות הנוכחית המקדשת "סופר" עצמאיות – תלות נחשבת לתכונה שלילית.
מה קורה כאשר רק אחד מבני הזוג מחזיק בעמדה של החזק, ה"כל יכול", שיש לו פתרונות מעשיים ורגשיים לכל? מצב זה עלול לערער את היחסים באופן הרסני. כאשר רק אחד מהצדדים מרגיש שהוא מעניק תמיכה והשני הוא זה שתמיד מקבל אותה, יווצר קונפליקט ופער, אשר כורך בתוכו כעס, תסכול וכאב. האחריות על ה"חזק" היא גדולה, הוא מרגיש שהוא לא יכול לטעות, הוא כל הזמן צריך להיות קשוב, מכיל ובעל הפתרונות האולטימטיביים. המחיר לכך, הוא שליטה ופרפקציוניזם כביטוי לחרדה, משום שהוא זה ה"מחזיק" את העולם עבור כולם. נדרשת התאמה ואיזון במערכת היחסים או יצירת מרחב רגשי המאפשר שיחה בנושא.
הפחד מתלות באחר פוגע במערכת יחסים, מייצר דימוי כוזב של לכאורה עצמאות וחוסר תלות מוחלט – "אני יכול לעשות הכל בעצמי…". העיסוק וההחזקה של דימוי זה איננו מאפשר הנאה, שקט ובטחון שישנם כאלה הרוצים ויכולים לסייע ולחלוק איתם את המטלה. עצמאות ייתר ופחד מתלות עלולים לגרום לריחוק, כעס, תסכול ושטחיות ביחסים זוגיים ובין אישיים.
לטובת עצמנו, חשוב לבחון את אמונותינו ותפיסותינו ביחס לתלות. האם תפיסות אלה הן חלק מתפיסת העולם בה גדלנו, או שהן חלק מהתפיסה התרבותית הרווחת כיום. כדאי לבחון מחדש את התפיסה שרק אדם עצמאי הוא אדם חזק היכול לשלוט בסביבתו מבלי "חלילה" להיות תלוי באחר, בעוד אדם תלותי הוא חלש, ללא יכולת הישרדות טובה.
לכל אדם אחריות אישית ליצור מערכת יחסים העובדת עבור שני הצדדים, מתוך ידיעה שתמיד תהיה תלות הדדית בה שני הצדדים, כדי להרגיש בטחון בקשר, מכירים בצרכי העצמי ובצרכי האחר. זוגות ערים לצרכיהם וצרכי זולתם, משוחחים על תחושותיהם
מדברים ואומרים את מה שהם חשים ביחס לצרכי הבטחון והקשר הבסיסיים, ולנסות לעשות ככל שאפשר כדי לספק צרכים אלה, אחד לאחר.
לעיתים יש להתבונן מחדש בפחד מתלות ולגלות מה אנו עשויים לזכות בו, במידה ונסכים לבחון את עמדת ה"אי תלות" הנוקשה. לדוגמה:
- חיבור טוב וקרוב יותר במקום חופש מוחלט, והסתמכות רק על עצמך.
- העדפת רווחת הזוגיות על פני החשיבות המרכזית שאתה נותן לעצמך ולתפיסתך ביחס לתלות.
- צמצום התוקפנות והתחרות והליכה לעבר שיתוף רגשי ומעשי.
- וויתור על כללים נוקשים ביחס לתלות ומעבר לקרבה ואינטימיות גדולה יותר.
- הגדרת הצלחה כעומק מערכת היחסים שלך ולא באמצעות, כסף, כח והשפעה.
- חתירה למערכת יחסים בה יש מקום להדדיות, פגיעות, רגישות והבנה שאף אחד לא מושלם.
לחיות בשלום עם צרכי התלות שלנו, הוא חלק מהעבודה האישית שעלינו לעשות. הידיעה מה הם צרכים אלה, האומץ להודות בהם, ההכרה שאיזון בין הצרכים השונים יגיע עם הזמן והאומנות לארוג איזון במערכת יחסים בהם צרכי כל הצדדים יבוא לסיפוקם. אפשר ללמוד להפוך את צרכי בן הזוג והזוגיות ללא פחות חשובים מצרכינו שלנו: לא יותר חשובים, אבל לא פחות חשובים. מילת המפתח היא מציאת איזון הכוללת גם עצמאות וגם תלות. בדרך זו יש לנו את הטוב בשני העולמות.