לאחרונה מצאתי שלט עליו כתוב: "זה לא נדנוד, זו שיחת מוטיבציה!", מכאן באה המחשבה על כתיבת פוסט זה. נדנוד וניג'וס הם אחד הדברים שיכולים בקלות לחבל בזוגיות.
נשמע כמו משהו מוכר במערכת היחסים שלכם? המעגל הבלתי פוסק של תלונות ותגובות נגד, גורם לתחושת שתלטנות, יאוש ותסכול. מדובר במצבי שיגרה החוזרים על עצמם ומבטאים את הפער בין הרצון של האחד לרצון של האחר, בעיקר כאשר מדובר בביצוע משימות.
לכל אחד מהצדדים ברור מתי על המשימה להתבצע, כיצד לעשות אותה ומה התוצאה הסופית. כאמור, לכל אחד רצונות משלו לגבי אופי וזמן ביצוע המשימה, הפער ביניהם הוא שיוצר מתיחות וכעסים. התחושה המרכזית עלולה להיות, שהאחד "יורד לחייו" של האחר, שה"נדנוד" אינו מפסיק אלא אם הביצוע המצופה, מהצד השני, יהיה מושלם או קרוב למושלם.
אנשים אינם מבינים כי נדנוד עלול להוביל לקשיים ממשיים בקשר, הרבה יותר מדברים רציניים אחרים. נדנוד גורם ל"אנטי" במהלך מערכת היחסים.
נדנוד, או חזרה על אותה בקשה שוב ושוב, איננה נותנת תוצאה רצויה. אלא להיפך, הוא מלמד את כל אחד מהצדדים להתנהל בסוג של לוליינות, מניפולטיביות וניתוק. זאת בנוסף למחשבות ורגשות שליליים. ה"מנדנד" מרגיש לא מובן והאחר מרגיש חסר ערך, נשלט ומופעל. האחד ירגיש פגוע, מאוכזב וכועס והאחר מרגיש שכל מה שהוא רוצה, עליו להילחם כדי להשיגו.
ישנם בני זוג שעיקר התמודדותם היא פאסיבית-אגרסיבית. בן הזוג אינו מבטא את צרכיו ורצונותיו באופן גלוי וישיר. לכאורה הוא איננו מתנגד, אלא מבצע את המטלה באופן חלקי או נמנע ממנה בדרכים שונות. הקושי לזהות התנהגות זו נעוץ בכך שמדובר בפאסיביות. כלומר, נראה כי האדם מסכים אך למעשה נמנע או עוקף את המשימה. סוג של מה שמכונה בתחום העבודה "שביתה איטלקית" שבה נראה כאילו האדם עושה את שהתבקש כאשר למעשה עושה מה שהוא מרגיש. מטרת התנהגות זו היא לא לעורר מהומות ולא להיכנס לקונפליקט נוסף ולהביע את חוסר שביעות רצון. אין מדובר בהתנהגות מכוונת, אלא במנגנון לא מודע, כמו מרבית מנגנוני ההגנה שלנו.
התוצאה היא הפוכה: בן הזוג טוען שרק "לא כרגע… שכחתי… לא דחוף…יותר מאוחר" וכו' בעוד הצד האחר מרגיש שהוא "משתגע" מבן הזוג שדוחה ונמנע מכל מה ש"מצופה" ממנו. בן הזוג איננו מבין מה הבעיה בביצוע המטלה ולכן מאמין שאם ינדנד וינג'ס – המשימה תתבצע לשביעות רצונו.
ישנן דרכים לשנות דפוסים אלה:
• נסו לשוחח על הדפוס אשר מניע כל אחד מכם למקום בו הוא מתנהג כפי שמתנהג. אחד הצעדים המשמעותיים להידברות בונה, הוא כאשר כל אחד מהצדדים מכיר בחלקו ב"ריקוד המשותף" שנוצר. מודעות היא צעד בכיוון הנכון.
• חפשו חלופות אפשריות. ערכו "סעור מוחות" של פתרונות אפשריים לשינוי בו כל אחד משנה את חלקו שלו, בדפוס הקבוע. אל תנסו לשנות ולנהל את האחר, אלא את עצמכם.
• החלטה משותפת לגבי אם, מתי וכיצד תבוצע המשימה, בעיקר כזו שלא מסכימים עליה. הסכם כזה עשוי למנוע או לצמצם את נקודות החיכוך המייצרות תסכול הדדי.
• מצאו דרך מקורית, רכה ויצירתית יותר לבקש מה שאתם רוצים. כל בקשה אפשר לעטוף באמירה טובה תוך הסבר שאינך ביקורתי אלא מסביר למה חשוב לך מה שאתה מבקש. כאשר אתה מבקש משהו, אלא תעשה הכללה אלא היה מאוד מדוייק בבקשה. בעיקר, אל תנדנד. ישנן שיחות הממצות את עצמן במהירות וכל נסיון לחזור שוב ושוב, מציף כעס ותסכול.
• כאשר ישנו שינוי בכוון החיובי, אל תקח זאת כמובן מאליו. אלא, דבר אותו והערך אותו. בכל פעם שאתה מבחין בהבדל או במאמץ שהשותף שלך עשה, תכיר בכך בפשטות. בלי מילים גדולות, אלא מתוך הערכה וכבוד.
• חשוב לדבר בגלוי ומילים ברורות מה רוצים ומה לא רוצים, החל מהדברים הקטנים ביותר ועד לנושאים מהותיים. על בני הזוג להבין היכן נמצאים אבני הנגף שלהם, מה מעורר נדנוד ומה היא שיחת מוטיבציה שבה שני הצדדים מרגישים חותרים למטרה משותפת.
בדוק מידי פעם אם השותף מרגיש כמוך שיש שינוי חיובי, חלה התקדמות. חשוב לציין את הטוב, להדגיש את השינוי ולהעריך את המאמץ שכל אחד מכם עושה. נימה ואווירה חיובית הם מגברי מוטיבציה ממדרגה ראשונה.