צרכים שונים של קרבה ומרחק בזוגיות.

להיות בזוגיות היא מלאכת מחשבת של איזון עדין בין תחושת קרבה, מבלי לאבד את עצמך בתוך מערכת היחסים. פעמים רבות, לעצם רעיון המרחב בזוגיות ישנו הקשר שלילי שעשוי להיות מקושר  להתפרקות. למעשה, כאשר מתקיים מרחק בריא, הוא יכול להוות מרכיב משמעותי במערכת יחסים טובה ומצליחה.

בשלבים השונים של היחסים ובשאלת סגנון ההתקשרות, נוצרים צרכים שונים בשאלת קרבה-מרחק: בעוד האחד זקוק למרחק גדול יותר, השני זקוק לקרבה גדולה יותר. הצורך במרחב והתגובה אליו, היא הרבה יותר מעניין טכני. לדוגמה: כאשר בן הזוג חוזר מהעבודה, והוא זקוק ל"פסק זמן" בין העבודה לבית – להתארגן, להתקלח ולהירגע אחרי יום העבודה. בעוד צרכי התלות בן הזוג השני שונים – הוא זקוק לחיבור מיידי לבן הזוג שמגיע. כאשר הצרכים השונים מתנגשים, נוצר קונפליקט בו שני הצדדים מרגישים לא מובנים ולא מוכלים. הדבר מוביל לתחושת כעס, אכזבה ותסכול.

הצורך השונה  במרחק או בקרבה הוא לגיטימי. הבעיה נוצרת כאשר הצרכים השונים לא מדוברים כראוי. הבנה שהצורך ב"פסק זמן" איננו תלויה  באדם אחר, אלא צורך רגשי ואישי ל"אוורר" מתוכו את יום העבודה ולהתארגן לטובת הזוגיות. כך האדם נהג ונוהג מאז ומתמיד, עניין של צורך והרגל ללא קשר לבן הזוג.  במקום לתת פרשנות  פוגעת  שבן הזוג אינו רוצה וצריך את קרבת האחר, רצוי להחליפה בפרשנות מטיבה לאדם ולקשר.   יש להניח שתקשורת והבנה זו היו משנים את החוויה באופן מלא או חלקי. כך גם להפך, אם בן הזוג הזקוק למרחב היה מבין שהצורך שלו מעורר אצל האחר חווית נטישה, דחייה וזיכרונות כואבים אחרים – יש להניח שהיה מגיב אחרת בהגיעו. תגובות שהיו מרגיעות ומונעות קונפליקטים עמוקים יותר.

כאשר לשותפים צרכים מתנגשים לקרבה ומרחב, נוצר "ריקוד" זוגי אשר  במהלכו זה הזקוק לקרבה, למעשה פועל מתוך חרדה בקשר. בעוד האחר הזקוק למרחק, לזמן ומרחב כדי לעבד את הדברים בכוחות עצמו  ולהרגיע את החרדה בתוכו. כאמור מדובר בריקוד זוגי בו כל אחד מהצדדים נאבק למלא את צרכיו בזוגיות –  הזקוק למרחק נדחק על ידי האחר לדבר ולשתף ואז מתרחש ריחוק גדול יותר. התגובה מנגד מחריפה ומציפה חרדה ופחד מניתוק ונטישה והתעקשות לדבר "כאן ועכשיו" – הצד השני עוד יותר נאטם. 

מאחר והתגובה של כל אחד מבני הזוג נוטה להחמיר את תגובתו של בן הזוג האחר – עם הזמן דפוס זה עלול להעמיק ולגרום לפגיעה עמוקה יותר בזוגיות.  אם אתה מוצא עצמך בסיטואציות המתוארות, ישנה אפשרות לשנות את הריקוד הזוגי:

  • כשמרגישים נסערים, סביר יותר שנקפוץ למסקנות ביחס לכוונותיו של בן הזוג נניח את ההנחות הגרועות ביותר. חיבור לרגע הנוכחי ועיסוק בעשייה מרגיעה, עשויה לעזור להכניס את הדברים לפרספקטיבה ולתקשר את מחשבותיך, עם בן הזוג, בצורה יעילה.

 

  • בדוק את העובדות – האם בן הזוג נתן לך אינדיקציה כלשהיא שהוא כועס עליך? שהוא לא רוצה לדבר איתך? האם ישנה סיבה אפשרית נוספת להתנהגותו? אם היית משתף את המחשבות שלך עם מישהו קרוב, מה הוא היה אומר? שאל את עצמך שאלות מסוג זה וקח זמן לחשוב עליהן, הדבר עשוי לעזור ולספק נקודת מבט חלופית לזו דרכה אתה רואה ומנתח את הדברים.

 

  • בדוק עם עצמך למה אתה זקוק מבן הזוג, בקש ממנו את הדברים מבלי להאשים אותו – יש לזכור שכאשר חוזרים על אותן האשמות באופן חוזר ונשנה, סביר להניח שבן הזוג יתגונן ויתכן אף "יסגר" מהר מאוד לנוכח האשמה, הכעס והתסכול שתביע. הבעת הצרכים שלך ללא אשמה עשויה לסייע לבן הזוג להיות פתוח וקשוב יותר. לדוגמא: אמירה כמו "אני מתגעגע לזמן איכות איתך ומרגיש עצוב כשאתה חוזר הביתה ואנחנו לא מתקשרים, יכולה לעזור לבן הזוג שלך לגלות שאינך מנסה להאשים אותו אלה פשוט רוצה להתחבר אליו. שקול כיצד בן הזוג יכול לתמוך בך בצורה הטובה ביותר, גם אם אינו מסוגל להיענות לצורך שלך. לדוגמא: מתן חיבוק ונשיקה לפני שהוא לוקח לעצמו "פסק זמן" – הדבר עשוי להרגיע את שני הצדדים, זה הזקוק למרחק כדי להירגע וזה הזקוק לקרבה כדי להירגע.

 

  • כאשר אתה מגלה שבתגובתך אתה מחמיר את המצב ובן הזוג הולך ומתרחק, התנתק מהשיחה והקדש זמן להירגע כדי לחזור אליה כששניכם מרגישים רגועים יותר ומסוגלים לתקשר בצורה יעילה יותר אחד עם האחר.

 

נעים להכיר

שלום, שמי חוה אוסטרובסקי, עובדת סוציאלית המתמחה בטיפול ויעוץ פרטני, זוגי ומשפחתי בסביבה אמפטית, תומכת, מכילה ובטוחה, תוך שמירה על סודיות מוחלטת. הקליניקה היא באיזור פתח-תקוה.

שתפו את המאמר

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on email

מאמרים נוספים

עקבו אחרי