מה ההבדל בין להרגיש קורבן לא מובן לבין לבקש עזרה באופן מובן?

מה עושים עם מי שמציף אותך בכל הבעיות שלו, לא מוכן לשמוע כל תגובה, אבל גם איננו מתעניין מה קורה איתך. כל כולו עסוק בעולמו, ללא התייחסות לאדם העומד מולו – ברוב המקרים מדובר חבר קרוב או בן משפחה גם המקשיב וגם המציף. נראה כי אדם זה נמצא בתקשורת בעקר עם עצמו, למרות שקיימת אינטראקציה שנדמית כמו דו שיח. כשנדמה לו שאינך מקשיב או מפריע לו במילה בתוך המונולוג שלו, טענתו תהיה שאינך מקשיב לו. קשה, מתיש ומתסכל להיות במערכת יחסים כזו – בעיקר כאשר מדובר באדם שיש לכם קשר משמעותי – משפחתי או אחר. 

הדברים אינם מתייחסים לאנשים שנמצאים במשבר, אובדן, כאב ועוד. במקרים אלא, לא תמיד יש מה להגיד, אלא להקשיב עם הלב, לשאול אם אתה יכול לעשות עבורם משהו, מבלבד ההקשבה ולתת את כל מה שאתה מבקש.

הדברים במאמר מתייחסים לאותם אנשים  אשר מציפים בשגרה והנראים כאילו אינך שם אלא כלוח חלק לצרכיו.  הקשבה לאדם אהוב המתלונן ללא הרף על קשייו עשויה להיות כואבת, מבלבלת, מתסכלת ובתחושת חוסר אונים לנוכח אי היכולת לסייע. מדובר באנשים אשר התקשורת שלהם היא חד צדדית ועוסקת בקשייהם בלבד.   ה"מקשיב"  מתוסכל מהטקסטים החוזרים על עצמם כשהוא איננו יכול לומר מילה, משום שאז יואשם בחוסר אמפטיה והכלה. ה"מתלונן" זקוק רק או בעיקר לקהל מקשיב  סיפורי אומללותו. למאזין אין מקום לאמפטיה או עזרה אחרת.

כאשר המקשיב  איננו מגיב לדברי  המתלונן, הוא עשוי להיות מואשם בכך שאיננו נוכח רגשית.  המקשיב עשוי להרגיש אשמה  ינסה לרצות לפצות באמצעות הקשבת ייתר, לכאורה, מבלי להיות מסוגל להקשיב בלב חפץ ומכיל, בשל היותו פגוע וחסר אונים. התוצאה, תסכול, חוסר סובלנות וכעס כפול על עצמו ועל האחר.  סוג של  לופ שלא יוצאים ממנו

ניתן לפענח אם האדם מחפש תשומת לב ומרכזיות או ממש מדבר מתוך נזקקות כנה לתמיכה (בשני המקרים הוא זקוק לתמיכה, אבל באופן שונה)  לרוב, ניתן להבחין בין אדם המציב עצמו ונמצא בעמדת קורבן, לבין אדם אשר נפתח באופן אותנטי ומבקש עזרה המעניקה גם למקשיב תחושת מסוגלות לאמפטיה ותמיכה.

ישנם המרגישים שהם קורבנות של החיים, שחייהם קשים משל האחרים. הוא איננו מסוגל להתבוננות על  אחרים. מתקשה להתמודד עם מצבים בהם ה"מקשיב" מנסה לומר משהו על עצמו ומעצמו. תופס התערבות זו כנסיון של המקשיב לרכז את תשומת הלב אליו, במקום להיות קשוב באופן מוחלט. אין בתוכו מקום לאיזון רגשותיו, לנסות להתבונן בזווית ובפרשנות נוספת של השיח.  מדובר בתגובות אוטומטיות, לא תמיד מודעות. לפעמים הקושי הוא קושי אובייקטיבי ממשי ולעיתים קרובות מדובר בקושי אישיותי ובצורך  "להקיא" מתוכו את הרגשות הכואבים והרעילים  בשל חוסר יכולתו להכילם. זקוק שהמיקוד יהיה  בו ובאומללותו. תפקידו של המקשיב הוא להיות עד לכך. מתקשה לקחת אחריות ומשתמש בעבר כסיבה או תירוץ לקושי בהווה.  השלכות, אגוצנטריות  ופאסיב-אגרסיב הם חלק מאישיותו והתנהלותו.

לעומתם יש אלה  הנפתחים  באופן אותנטי, משתפים וחולקים,  זקוקים לאינטראקציה ולקשר עם ושל האחר.  ההתייחסות  ההדדית תהיה  באמצעות אמפטיה, הקשבה, מבט מכיל, שיח ברור ומתקף. שני הצדדים חשים מועילים ונעזרים. האדם הנזקק מבטא את  צרכיו, יוצר אינטראקציה מאפשרת שיח תומך,  תחושת ב"יחדנס", מסוגלות והקלה, מגביר את התחושה שאינך לבד.

אדם אשר זקוק לעיבוד העבר והנושאים עימם מתמודד, זקוק לאוזן קשבת ולתבונה של האחר, לעיתים  כדי להפנותו לטיפול במטרה לזהות ולטפל ברגשות ובתגובות השונות.

למרות הרצון להיות קשובים, מעניקים ומכילים, חשוב לעצור לרגע ולזהות את מי ומה אתה יכול להכיל ומתי. לעיתים חשוב  לקחת צעד אחורנית, בעיקר כאשר מרגישים שמזיקים יותר משמועילים.

לרוב, אדם המתמודד בכנות עם קושי מסוגל לקבל אמפטיה ומשוב, אינו רוצה דבר מהמאזין, אלא להרגיש שהוא מובן ומסוגל להיות פגיע במהלך השיחה. 

נעים להכיר

שלום, שמי חוה אוסטרובסקי, עובדת סוציאלית המתמחה בטיפול ויעוץ פרטני, זוגי ומשפחתי בסביבה אמפטית, תומכת, מכילה ובטוחה, תוך שמירה על סודיות מוחלטת. הקליניקה היא באיזור פתח-תקוה.

שתפו את המאמר

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on email

מאמרים נוספים

עקבו אחרי