בימים אלה כשאנו בין סגר אחד למשנהו, כאשר החיים משתבשים כמעט לחלוטין צץ לו הרבה פעמים סוג של דיכאון המתבטא בחוסר חשק, מוטיבציה, הנאה ומצב הרוח ירוד. זה בדיוק כמו שזה נשמע. אנשים יכולים להמשיך ולהתנהל בתוך היומיום, תוך ידיעה שמשהו השתנה בהם. או כמו שאנשים מגדירים "הכול בסדר ובכל זאת משהו פחות…אני יותר עצוב/מסוגר/אין לי חשק".
מרבית האנשים, בשלב כלשהו בחיים, חווים תחושה זו. לכן, חשוב לתת עליה את הדעת, להתייחס להשפעתה על התפקוד היומיומי, הקשרים והיכולת ליהנות. כמו כן, לחשוב על הרעיון והמחשבה לבקש לקבל עזרה.
חשוב לציין, שמדובר בתחושת "עצבות" ושונה לחלוטין מדיכאון קליני עמוק. דיכאון איננו תחושה, זהו סימפטום המצביע על משהו לא תקין.
בחודשים האחרונים, אני פוגשת אנשים רבים (בעיקר אלה החיים לבדם) המתארים מצבים בהם עולה השאלה האם הם סובלים מדיכאון קל, אבל כזה הפוגע באיכות החיים ובתפקוד:
- קושי לבצע משימות קטנות, יומיומיות, כמו עשית סדר בסביבתם, טיפול בניירת מצטברת, קניית משהו שכיף להם גם אם זה ב"און ליין".
- חוסר הנאה מדברים אשר נהגו להפיק מהם הנאה.
- מצמצמים את הטיפול בעצמם ואת אותם דברים שנהגו לעשות ואהבו לעשות – אימונים, הליכות באויר הפתוח, תזונה בריאה וכו'.
- תחושת תקיעות, התנהלות באיטיות ובחוסר מוטיבציה.
- לא "בא להם" לשוחח או לפגוש חברים אותם אוהבים ואיתם נהנו לבלות בעבר.
- אוכלים הרבה מידי או מעט מידי.
- ישנים הרבה מידי או מעט מידי.
- צופים בתוכניות טלביזיה או גולשים ברשתות החברתיות מבלי לשים לב בכלל מה הם רואים. בוהים ולא צופים.
- מחשבות שליליות מעסיקות מרבית הזמן.
- לא יוצאים מספיק מחוץ לבית (הדבר חשוב, גם אם יש מגפה בחוץ).
- מאבדים מוטיבציה בעבודה או בפרויקטים שעוסקים בהם.
- חברים, משפחה ועמיתים מגלים דאגה מהתנהגויות אלה.
אם אתה מזהה בעצמך סימנים אלה, שתף אחרים – חברים, משפחה ו/או מטפל.
אל תכחיש, תבטל או תשטח את המקום בו אתה נמצא. אפשר וצריך לטפל בדברים והחיים יחזרו למסלולם בהתאם למגבלות ולאילוצים. גם בחוסר הנורמאליות של המצב כרגע, ישנה שיגרה שצריך להסתגל וללמוד להתנהל בתוכה. לחזור לסוג של שפיות בתוך ים של מה שנראה, כרגע, חוסר שפיות ולפעמים חוסר תקוה.