*הדברים מתייחסים בעיקר מערכת יחסים זוגית, אבל יכולים לגעת בכל מערכת יחסים משמעותית אחרת.
זוגות רבים נתקעים משך שנים במערכות יחסים, בהם לא ברור להם אם להמשיך או לסיים את הקשר. אמביוולנטיות הנוכחת בקביעות בזוגיות, הופכת למוקד מרכזי בקשר. ישנם הלכודים במעגל סגור של מחשבות ורגשות שאינן מובילות לשום מקום. ניתן להחליף רגשות אמביוולנטיים (רגשות מנוגדים זה לזה) בשאלה: מה יקרה וכיצד תראה מערכת היחסים אם נשנה את הדפוסים.
ישנם זוגות שאינם מאושרים, אך החלופה בלתי נסבלת עבורם. בעיקר, כאשר הקשר ממושך, יש ילדים, רכוש, חוויות חיים משמעותיות וכו'. מחשבות על פרידה הם תמיד עצובות ומלוות בתחושת אובדן של תקווה, הרגלים והמוכר (גם אם הוא לא מספיק טוב). אנשים לכודים לאורך שנים במחזורים של נסיון לשנות, את עצמם, את האחר ואחד את השני. ככל שעובר הזמן, התקווה לשינוי משמעותי הולכת לאיבוד. האדם מוצא עצמו בבדידות ובתחושת אין מוצא.
לכאב ותסכול לאורך שנים, מצטרפים כעס, בדידות והתרחקות, הגורמים לצמצום הקשר והעצמת המחשבות מפני העתיד. התחושה שאי אפשר להמשיך אבל אין יכולת רגשית ואחרת להישאר בזוגיות. מלכודת המביאה ללופ מחשבתי ורגשי של אמביוולנטיות. למשוואה נכנסים המבנה המשפחתי, הילדים, המשפחה המורחבת, הישגים המשותפים. אף אחד לא רוצה להיות ה"אחראי" לפרידה על משמעויותיה.
ישנם אנשים העסקים מרבית החיים באמביוולנטיות ביחס למערכת היחסים, זהו המצב הבטוח ביותר עבורם. לרוב, מותשים, מתוסכלים וממורמרים, אבל מעדיפים מצב קיים מאשר הלא נודע. האמביוולנטיות הופכת ל"ישות" מרכזית ביחסים. השאלה "האם להישאר או ללכת"? הופכת למציאות יומיומית. אין בידם פתרון טוב יותר מהקיים.
האם וכיצד ניתן לנסות להיחלץ מהאמביוולנטיות ולפנות מקום לשינוי?
- אין ספק שישנו רצון לצאת מהגרסה הנוכחית של מערכת היחסים וליצור חדש. עיסוק חוזר בשאלה, מקבע ללא תנועה. העניין נוגע פחות למבנה היחסים ויותר לשינוי דפוסים קיימים, כיצד הדברים ישפיעו על היחסים בהמשך. "תנועה" אחת עשויה להביא לשינוי.
- מה ניתן לעשות? אפשר להפסיק להאשים את האחר בתגובותייך. ביכולתנו לשנות רק את עצמנו. אלה התולים את תקוותם בשינוי האחר יחושו מאוכזבים, חסרי אונים ובמלכוד עצמי.
- תגובות אוטומטיות. אנשים נצמדים להתנהגויות עבר, ל"מקום הבטוח". נסה לחקור את התנהגויותיך, רגשותיך, תגובותיך מהעבר. להטיל ספק אם הם עדיין משרתים אותך.
שינוי גישה עשוי שלא להביא לשינוי המיוחל, אבל זו נקודת התחלה.
יציאה מאמביוולנטיות מצריכה התמקדות בעצמנו, לאופן בו מרגישים ומגיבים. מהלך המביא למודעות ולצמיחה, ולא דווקא לשינוי בן הזוג. בחינה עצמית עשויה לתרום למערכות היחסים, בהווה ובעתיד.
- האם שינוי יביא את התקווה המיוחלת? השאלה שראוי שתשאל "באיזה דרכים אני רוצה לגדול?", אחרת, מגיעים לתחושת מותשות ודריכות מתמדת ולמחשבות חוזרות.
- הזכר לעצמך שאינך חייב להישאר במקום שלא טוב לך. למרבה אירוניה, דווקא המחשבה לעזוב, עשויה לצמצם את המחשבה שאתה לכוד בקשר. תמיד יהיו סביבך אנשים ולחץ להישאר בקשר למרות כל מה שתתאר. הפנמת מסר זה משאיר באמביוולנטיות נצחית.
- אבל, באין ברירה, סלול את הדרך לסיום חיובי של מערכת יחסים שמוכנה להסתיים.
- צער הפרידה הוא חלק בלתי נפרד מאובדן הפוטנציאל העתידי. כל פרידה מלווה בכאב, בתחושת החמצה וגם בתחושת שחרור.
- אנשים נשארים תקועים במעגל אמביוולנטיות, מחכים להוכחה ניצחת לפגיעה בהם (בגידה, התעללות רגשית/כלכלית וכו'), רק אז מסוגלים להתחיל לחשוב באופן מעשי על פרידה.
חוסר וודאות הוא חלק בלתי נמנע מהתהליך. קשה להרגיש בטוח כשהעתיד איננו ידוע. ישנם הרוצים להמשיך לעבוד על הקשר, להאמין שקיימות גרסאות חדשות למערכת היחסים. לפעמים כדאי וצריך לתת סיכוי, בלי שתהיה וודאות מלאה מה יביא העתיד.
אל תשפוט את עצמך על אי היכולת לקבל החלטה בשלב זה. כאשר אתה משקיע בצמיחה בהווה, הפירות יבשילו בעתיד ויבואו לתועלת.