האם באמת רואים אותי?
על הפער שבין איך שאני מרגיש לבין איך שהעולם רואה אותי.
לפעמים זה קורה בשקט. בלי דרמה. מישהו אומר מי אתה ואתה מרגיש התכווצות קטנה בפנים. בן זוג שטוען שאתה קר מדי, חברה שקוראת לך דרמטי, קולגה שמגדיר אותך שתקן או איטי מדי. ופתאום עולה תחושה לא נוחה. נדמה שהוא מדבר על מישהו אחר.
יש רגעים שבהם אדם רואה בך דמות שאינה דומה לך. משהו בו לא פגש אותך באמת. אולי לא הצלחת להראות, ואולי הוא ראה רק את מה שהיה לו נוח לראות. לפעמים זו אכזבה, כעס, ולפעמים תחושת זרות שקטה.
פער זה, בין איך שאני חווה את עצמי לבין איך אחרים רואים אותי, נוגע בלב מערכות יחסים רבות. הוא מתגנב לשיחות היומיומיות, לטונים, לשתיקות. בן זוג שמרגיש שהוא רך וקשוב, אבל נשמע ביקורתי. בת זוג שמנסה לדבר בכנות, אבל נשמעת תוקפנית. כל אחד מהם בטוח שהוא מתקשר בכוונה טובה, אבל האחר חווה משהו אחר לגמרי. בלי כוונה, נוצר מרחק קטן. אחריו עוד אחד. עד שהשקט ביניהם נעשה צפוף מדי.
לפעמים נדמה שהעולם פשוט לא רואה אותך נכון. אבל ברגע של כנות אפשר לשאול גם שאלה אחרת. מה אני משדר מבלי לשים לב, אילו חלקים בי נעלמים בדרך אל האחר? ייתכן שאני רוצה שיראו אותי כפי שאני באמת, אבל באותו זמן אני גם מסתתר מאחורי צורה זהירה של עצמי. מנסה להיראות טוב, להישמע חזק, לא להכאיב. ואז, מבלי להתכוון, אני יוצר את אותו פער שמכאיב לי.
כאשר פער זה חוזר על עצמו במקומות רבים, זו הזמנה לעצור. לבדוק לא רק מה אחרים לא רואים בי, אלא גם מה אני לא מרשה לעצמי להראות. העבודה אינה רק מול הזולת אלא גם מול עצמך, עם המקומות המפחידים להידחות אם ייראו אותך באמת.
פניה לטיפול מאפשרת להתחיל לפרק בעדינות מנגנונים אלה. לגלות כיצד התבניות הישנות משחזרות את עצמן שוב ושוב. להבין איך להישאר נאמן לעצמך בלי לאבד את הקשר עם האחר.
בסופו של דבר כולנו רוצים שיראו אותנו באמת. לא דרך עדשה מעוותת ולא דרך מסכה. אם אתה מרגיש שוב ושוב שלא רואים אותך כמו שאתה, אולי הגיע הזמן לעצור, להקשיב לעצמך, ולשאול למה.
לפעמים הדרך להיות נראה באמת מתחילה ברגע שבו אתה מוכן לראות את עצמך.