בדידות חברתית בעידן פייסבוק

הרשתות החברתיות ובראשן פייסבוק,הופכות אותנו "למחוברים" הרבה יותר. יחד עם זאת, מחקרים חדשים מצביעים על כך שמעולם לא היינו בודדים יותר, בדידות הגורמת לנו להיות פחות בריאים במובן הפיזי והרגשי. הרשתות החברתיות שינו את פני החברה והאדם הפרטי, וכדאי שנבין את המשמעויות של הדברים.

חברייך האמיתיים הם אלה שאתה מרגיש בטוח ונוח לחלוק עימם פרטים אישיים, כשהדגש הינו על חברים אמיתיים. האם אותם חברים שיש לך ברשת החברתית הם אותם חברים שעונים להגדרה?

עידן של בדידות

הרשתות החברתיות הגיעו בעידן של שינוי, בו הבדידות האנושית הלכה והתעצמה, הקשרים האישיים הלכו והתמעטו. הבדידות הראשונית בה היינו מצויים גרמה לעליה בשימוש ברשתות, משום שהייתה שם הבטחה: לחיבור אינסטנט אנושי גדול יותר מבעבר, לקשרים חברתיים משמעותיים, ולכמות גדולה של חברים פוטנציאליים.

במחקרים שנעשו בארה"ב נמצא כי בשנת 1950 רק 10% ממשקי הבית היו של אדם אחד. בשנת 2010 - כמעט 30% ממשקי הבית הם של אדם אחד. עם עליית שיעור האנשים החיים לבד, עולה באופן יחסי אחוז האנשים אשר מרגישים בודדים. כמובן שאינני רומזת, חלילה, כי החיים לבד גורמים לאדם להיות אומלל. המאמר מתייחס לכך, שכשחווים תחושת בדידות הדבר עושה אותנו פחות מאושרים, בלשון המעטה.

ברור לכולנו כי בדידות ולהיות לבד אינם אותו הדבר. לעיתים קרובות, להיות לבד יכול להיות מהנה. גם בנישואין אנו רוצים לפעמים להיות לבד. אבל, לעיתים מרגישים בודדים גם בתוך מסגרת זוגית בה בני הזוג מאמללים אחד את חייו של השני. כמו כן, אנו יודעים כי בדידות איננה עניין של תנאים חיצוניים, זהו מצב נפשי. מחקרים מגלים כי גם לתחושת בדידות והנטיה להתבודדות יש מרכיבים גנטיים, בדומה לקשיים ונטיות אחרות כמו חרדה וכדומה.

מגיפת הבדידות

בדידות היא מצב מורכב וקשה להגדרה ואבחנה. מחקרים מצביעים על כך שאחוז ניכר של פניות למרכזים רפואיים הן תוצאה של תופעות הנגרמות עקב תחושת בדידות. "מגיפת בדידות" הוא אחד הנושאי הנכתבים והנחקרים כיום בעולם המערבי. מחקרים שנערכים הניבו ממצאים ראשוניים על מנגנוני הבדידות. בין הייתר עולה מהמחקרים שאנשים החיים בזוגיות הם פחות בודדים ובריאים יותר - בתנאי שמערכת היחסים שלהם טובה, בטוחה ומאפשרת פתיחות. אם היא איננה כזו, הדבר יעצים את תחושת הבדידות והבידוד בעיקר משום שכלפי חוץ מציגים פסאדה של "הכל בסדר", ישנה הסתרה המנהלת את האנשים ו"זוללת" אנרגיה רגשית רבה.

אין ספק שלאינטראקציה חברתית יש משמעות גדולה מאוד עבור האדם . בנוסף, האינטרנט מציע עולם מדהים ומלא של מידע שימושי. וכמו כל דבר: צריך ללמוד לסנן ולאזן. אך הטכנולוגיות החדשות גרמו לכך שכיום אנו נפגשים הרבה פחות עם אנשים, עובדים יותר מהבית, מוציאים כסף מהכספומט ללא קשר לפקיד הבנק, רוכשים מוצרים באינטרנט, מקבלים טיפול פסיכולוגי באינטרנט וכו'. דהיינו, אנחנו פחות באינטראקציה ישירה עם אנשים וכן רוכשים פחות חברים.

מול הצמצום החברתי, אנו רוכשים לעצמנו תחליפים. ישנן הרבה יותר פניות לאנשי מקצוע העוסקים במענים רגשיים ונפשיים: פסיכולוגים, עו"ס, מרפאים אלטרנטיביים וכו'. בעבר כאשר התעוררו "בעיות רגילות" אנשים פנו לקבל תמיכה מבני משפחה, אנשי דת, חברים, שכנים ולעיתים אף לרופא משפחה. תמיכה כזו משפיעה לטובה בכך שמציעה מרכיב רגשי הנותן משמעות ואיכות חיים טובה יותר. כאמור, כתוצאה מהצמצום בקשרים חברתיים, נרכשים יותר שרותים שיתנו מענה למימד הרגשי והפיזי (פסיכולוגים, עו"ס, יועצים למיניהם, מטפלים אלטרנטיביים וכו').

בדידות מזיקה לבריאות. מחקרים מצאו שבדידות מסוכנת לבריאות ומזיקה לה לא פחות מעודף משקל, מעישון ומאלכוהוליזם. הבדידות משפיעה על פונקציות בסיסיות של הפיזיולוגיה האנושית, היא לא רק משפיעה על המוח, כאשר אתה בודד גם הגוף שלך בודד.

שאלה של ביצה ותרנגולת

לפני עידן הרשתות החברתיות והטכנולוגיות הדיגיטליות, תחושת הבדידות הייתה הרבה יותר קשה. לא היה מפלט מפניה. כיום עם ההתפתחויות שחלו והאפשרויות הרחבות יותר לקשר, עולה השאלה האם האינטרנט גורם לאנשים להיות בודדים או שאנשים בודדים נמשכים יותר לאינטרנט? התקשורת האינטרנטית מאפשרת תחליף לאינטימיות. לרוב רשתות חברתיות אינן מרחיבות את מספר החברים במציאות, אלא יוצרות סוג של אשליה שבה יש הרבה מאוד חברים. ברוב המקרים, רשתות חברתיות אינן הורסות קשרים חברתיים אבל הן גם לא מייצרות קשרים חדשים.

הרשתות החברתיות הן חיוביות במידה והן מסייעות במפגשים ממשיים עם חברים שהם חברים אמיתיים גם בחיים. כמו לדוגמא: קביעת פגישה לבילוי משותף וכו'. אך במידהוהן מקבעות אותך בבית בתוך הבדידות ומול מסך המחשב ? הדבר אינו תורם לבריאותך.

בדידות היא לא משהו שהרשתות החברתיות יצרו. הבדידות היא משהו שאנו יוצרים עבור עצמנו. אנחנו הם אלה המחליטים כיצד אנו משתמשים ברשתות החברתיות העומדות לרשותנו ולא להיפך. טכנולוגיות חדשות צצות בכל תחומי החיים שלנו ומפתות אותנו להשתמש בהן. טכנולוגיות אלה מועילות מאוד, אבל בחלקן גורמות להתפתחות קשרים שטחיים ומונעות אינטראקציה אנושית פשוטה. יחד עם זאת, היופי ומקור הכוח של הרשתות החברתיות הוא בכך שהן מאפשרות לנו להיות חברותיים "סביב השעון", חוסכות זמן, ומספקות תחושה של עשיה חברתית פעילה.

כלוב של זהב

אבל יש לכך מחיר. עלייך להציג את עצמך באופן אטרקטיבי ומעניין. להעביר מסרים אשר האחרים יתחברו אליהם, להפיץ את התמונות היפות ביותר ולהשקיע בבחירתן, להעמיד פנים שתמיד אנחנו מאושרים ויש לנו מה לומר. הרשתות החברתיות כולאות אותנו במקום מתיש של העמדת פנים והשקעת אנרגיה בדמות חיצונית שלא תמיד תואמת את מה שמרגישים באמת ובתמים.

בתקופות בהן נכנסות לחיינו תחושות של חוסר בטחון, חרדה והעדר אינטימיות בזוגיות - באופן טבעי נמצא מקום מקלט ברשתות החברתיות, זאת במטרה להיות בסוג של יחסים שיגנו מפני פגיעה. הבעיה באינטימיות דיגיטלית הנה שהיא סוג של אידיליה לא מציאותית שבו "בן/בת הזוג" בדרך כלל נראים כאילו פנויים רגשית, קשובים, מכילים וכותבים את המשפטים "הנכונים", מעלים את התמונות האטרקטיביות ביותר שלהם וכו'. זו היא תחרות לא הוגנת מול העולם המציאותי, בעיקר משום שבמציאות אנשים הם לא דמויות שטוחות אלא אנשים עם רגשות שביטויים ניכר לעיין במילים, במחוות גופניות ובתקשורת לא מילולית.

חלק מהקסם של הרשתות החברתיות הוא השילוב המופלא של מרחק ואינטימיות ? בו זמנית. או אשליה של מרחק ואשליה של אינטימיות. קהילות מקוונות הפכו להיות מנוע ותעשיה של דימוי עצמי. מאז ומעולם אנשים עסקו בדימוי עצמי, בתחושת ערך עצמי או העדר בטחון עצמי. אבל כיום העיסוק הוא מתמיד ? בכל פעם שנגשים למחשב עוסקים בשיפור והצגת העצמי. הסכנה איננה רק בבדידות, אלא גם ביצירת דמות, שהיא בחלקה פיקציה, שאיננה הדמות המציאותית אלא סוג של דמות אידיאלית שהיינו רוצים להיות. לדוגמא: אנשים שותלים תמונות שנלקחו בזווית מחמיאה ביותר ולעיתים תמונות שצולמו לפני שנים. הם כותבים משפטים וציטוטים של אנשים חכמים הנלקחים ממקורות שונים, כל זאת במטרה לקבל משוב חיובי באמצעות like. ככל שיש יותר התפעלות ולייקים כך הערך העצמי גדל והצרכים הנרקסיסטיים באים על סיפוקם. הפערים הללו עלולים להעצים ולהעמיק, משום שאנו הופכים להיות שבויים של הדמות שיצרנו ונמנעים מלפגוש ולהפגיש את האדם שאנו באמת, על יתרונותיו וחסרונותיו האנושיים, מהפחד והחשש שמה שאני באמת ? אינני מספיק ראוי להערכה ו/או הערצה.

לסכום- לא יהיה נכון לאמר שבעבר, בטרם עידן הרשתות החברתיות המקוונות, היה טוב יותר. הקסם של העידן החדש, הדרך בה אנו נהנים ממנו, היעילות שהוא מספק לנו, כל אלה משפרים את איכות חיינו. באמצעות הרשתות החברתיות גילינו שהטבע האנושי ניזון מצורך בסביבה חברתית אנושית וממשית והמחשב לא דומה לקשר כזה, לכן, גם לא מספק צורך כזה. ההתקשרות המהירה והטוטלית היא לא הצלה ולא כרטיס כניסה למקום מאושר יותר, לעולם טוב יותר ולתחושת שחרור גדולה יותר. בעבר, בדידות הייתה שיקוף עצמי של מצב רגשי שמטרתו הסתכלות פנימה וחשיבה כיצד ניתן לצאת ממצב זה, במידה ובדידות הייתה מלווה בסבל. אך בעידן הנוכחי, אנו עסוקים מרבית הזמן ולא עוסקים בהתבוננות וחשיבה אודות מי אנחנו ומה אנו מרגישים. הרשתות החברתיות מטשטשות את ההסתכלות פנימה והאנרגיה מופנית כלפי המפגשים עם ה"חברים" ברשת החברתית אליה שייכים. היא מאפשרת לשכוח, לזמן מה, מי אנחנו באמת והזדמנות להתנתק מרגשות מורכבים וכואבים.

הרשתות החברתיות אולי לא גורמות לנו להיות יותר בודדים, אבל הן לא בהכרח מאפשרות לנו להיות משהו אחר. הרשתות החברתיות אינן מאפשרות צמיחה אישית משמעותית, אלא "התחמקות אלגנטית" מחווית הבדידות.