זוגיות פרק ב' - זה אפשרי

אחוז הגרושין הולך ועולה עם השנים – כך נמצא הן במחקר והן בסטטיסטיקה. יתרה מכך, אחוז גבוה יותר של נשואים שניים מסתיים בגרושין. למרות זאת, בני אדם מחפשים קשר. האדם הוא יצור חברתי המבקש להיות בקשר עם האחר משום שבזוגיות מרגישים שלמים יותר. אחרי כישלון פרק א', ישנה פנטזיה וציפיה שפרק ב' יספק צרכים שלא סופקו בנשואין הראשוניים: חום, אהבה, הכלה, תשוקה, בטחון, שייכות ועוד. ישנה מחשבה אופטימית שבפרק ב' נעשה דברים אחרת, כדי שהקשר יצליח. הצלחה בפרק ב' תלויה במודעות שלנו ובתהליך הלמידה את עצמנו במהלך משבר הפרידה מהנשואים הראשונים. עלינו ללמוד על עצמנו אחרי פירוק פרק א', משום שהבחירות שלנו בבן זוג נובעות מצרכים מוקדמים ואלה אינם משתנים במהלך החיים, אנו עלולים לחזור ולבחור בן זוג דומה כמו בפרק א'. חשוב לא לפעול מתוך ה"אוטומט" המושרש בנו, אלא ללמוד לזהות את איתותי ההזהרה שבקשר הראשון לא ידענו לזהות.

הלמידה מפרק א' היא קריטית, משום שאם נצא מהקשר בהרגשה שבן הזוג הוא הגורם הבלעדי לגרושין, איננו למדים דבר על חלקנו בקשר הבעייתי. יש לקחת אחריות על הבחירה שלנו שהייתה לא מתאימה ולא נכונה, כיצד התנהלנו בתוך הבחירה, איך קורה שהקשר שהחל באהבה גדולה וברצון לריפוי פצעי העבר והילדות, הופך להיות כל כך מאכזב וגורם לשיחזור של פצעים ישנים. כאשר אנו נמנעים מלהתבונן על חלקנו ו"תרומתנו" לקשר הבעייתי, עלולה להתקיים חזרה על אותם מאבקי כח, אותן מחלוקות ושוב נריב על אותם נושאים בגללם נכשל הקשר הראשון.

בפרק ב' ישנם קשיים מיוחדים האופייניים לו, בנוסף לאותן הבעיות שהיו בפרק א': קשיים בתיקשורת, קונפליקטים, אמון, שחיקה ועוד. בנשואין ראשונים בני הזוג נכנסים למערכת הזוגית מאוהבים, ללא ילדים ועם מעט רכוש. לעומת זאת, בני הזוג מגיעים לפרק ב' עם מטענים רגשיים, צלקות מהקשר הקודם - חרדה, דימוי עצמי נמוך, חוסר אמון לגבי היכולת לעשות בחירות נכונות, חווית כשלון והעדר יכולת לשמר קשר אינטימי. בנוסף ישנם כבר ילדים מפרק א' ורכוש שהצטבר עם השנים.

שני נושאים מרכזיים אופייניים לפרק ב': ילדים ורכוש. אחת הסיבות המרכזיות לגרושין בפרק ב' היא הילדים. ילדים מהנשואים הראשונים יכולים להוות גורם לקשיים ולמתיחות בין בני הזוג, עד כדי פירוק הקשר. לעיתים הילדים אינם מתקשרים לבן הזוג החדש של ההורה, הם מתקשים לקבל את בן הזוג שתופס את מקומו של ההורה האחר. בן הזוג מפריע למשאלה ולפנטזיה שההורים יחזרו שוב לחיות יחד. בנוסף, הילדים מרגישים שמישהו "לוקח" מהם את ההורה והם מבטאים זאת בדרכים רבות ומגוונות. לכן, אין לצפות שהילדים יקבלו מיד את בן הזוג באהבה, יש לאפשר לילדים להתאושש מחווית הגרושים המטלטלת (תרתי משמע) אותה כולם עברו. חשוב להניח תשתית להיווצרות יחידה משפחתית חדשה ולא להזדרז להכניס הביתה את בן הזוג החדש. ההמתנה מאפשרת היכרות מעמיקה יותר של הילדים עם בן הזוג, בניית מערכת יחסים המבוססת על אמון, יצירת חוויות ופעילויות משותפות ועוד. כל זאת תוך מתן חום, תשומת לב, הבנה, התעניינות הדדית אשר יאפשרו העמקת ההכרות ויצירת מערכת יחסים טובה ומספקת בין כל חברי המשפחה החדשה.

כאשר בני הזוג החליטו למסד את הקשר, חשוב להכין את הילדים עוד בטרם עוברים לגור יחד. חשוב להקשיב באופן כנה, אמפטי ורגיש להסתייגויות, התנגדויות ולביקורת שהילדים מבטאים. ככל שנקדים להתמודד עם הקשיים, כך ההסתגלות למסגרת החדשה תהיה טובה יותר. לעיתים הורים מוותרים על הסמכות ההורית משום שהם מרגישים אשמים בגרושים ורצונם הוא לפצות את הילדים על כשלון. הורים חשים אשמה כלפי ילדיהם, או מותשים ממאבק הגרושין והם פונים לילדים שיהוו מקור תמיכה ואישור לגבי החלטותיהם, כולל בחירת בן הזוג. חשוב להקשיב לדברי הילדים ולראות את טובתם, אך אין זה אומר שיש לבקש מהם רשות ואישור לבחירת בן הזוג, משום שהדבר נובע בעיקר מהצורך לפצות ולהגן עליהם מפגיעה נוספת אפשרית. על ההורה להחזיר לעצמו את הבטחון ביכולתו ההורית ואת הסמכות המתלווה לכך – ילדים זקוקים למקור סמכותי, לבטחון וליציבות, תוך ניהול דיאלוג פורה ומכבד הן את צרכי הילדים והן את צרכי ההורה.

לעיתים קשה לראות את בן הזוג החדש מתייחס לילדים שלנו באופן שונה מההתייחסות שלנו אליהם. כאשר מדובר בהורה המקורי (הביולוגי), אנו יכולים לשאת התנהגויות כאלה ואחרות. אך כאשר מדובר בבן זוג שאינו ההורה של הילד, יותר קשה לנו לתת לו להתקרב לילד שלנו. אנו מגינים על ילדנו ומרגישים שבן הזוג החדש איננו מתייחס לילדנו כפי שאנו מצפים. במקרים רבים, מדובר בהבדל בשיטות חינוך, באמונות, בתפיסות, ערכים והרגלים שונים. גם במקרה כזה חשוב לאפשר לבן הזוג להתקרב לילד ולפתח איתו קשר מיוחד משלהם. אין זה אומר שבן הזוג יהפוך להורה של הילד, אלא יהיה לו תפקיד אחר – לאהוב את הילד ולרצות בטובתו.

תהליך גיבוש יחידה משפחתית חדשה המתפקדת כראוי, המורכבת מחלקי משפחות הכוללים ילדים שלי-שלך-שלנו הוא תהליך ממושך ומורכב. הצפייה היא שתיוצר משפחה "אינסטנט", אבל לא כך הדבר. במחקרים נמצא שזמן ההסתגלות למשפחה חדשה היא כשנתיים, לכן, יש להיעזר בסבלנות רבה, באהבה וברצון להצליח. בפרק ב' ניתן לראות בני הזוג משקיעים בהורות ו"שוכחים" להשקיע בזוגיות החדשה. יש חשיבות רבה להעמיק את הקשר הזוגי לצד עבודה משותפת על הורות טובה. יחסים לא תקינים של הילדים עם בן הזוג עלולים לערער את הזוגיות במאבק בין הורות לזוגיות, עד כדי פירוד.

נושא נוסף שהוא מקור לקשיים בפרק ב' הוא הנושא הכספי-כלכלי. ברוב המקרים גירושין מלווים בסכסוכים ובמאבקים כספיים. "בוגרי" פרק א' נכוו בעבר, לכן הם זהירים וחשדניים בפרק ב'. הנושא הכלכלי הופך להיות מקור לקונפליקט. הדבר מקבל משנה תוקף כאשר ישנם ילדים מנשואים קודמים, משום שכל אחד מבני הזוג חרד לעתיד הכלכלי של ילדיו. ישנה רגישות מיוחדת לגבי מידת ההשקעה של כל אחד מבני הזוג בילדים מהנשואים הקודמים לעומת ההשקעה בילדים המשותפים או בבן הזוג החדש. גם אם היחסים טובים בין בני הזוג, ישנה המודעות שפרק ב' עלול להיכשל כפי שהיה בפרק א', לכן הנושא הכספי יכול להוות מקור לקשיים בין לחשדנות ולמישנה זהירות.

על מנת לקיים זוגיות טובה בפרק ב', צריך ללמוד מניסיון העבר, להתפשר, להיות גמישים יותר ומודעים למורכבות היחסים והקשרים בין זוגיות והורות. לאפשר מרחב רב יותר, לאזן בין הצרכים של הפרט לבין הצרכים של המשפחה המורחבת ילדים, הורים, בני זוג לשעבר - תוך מתן כבוד הערכה ואמפטיה.

יש לעשות עבודת הכנה לקראת חיים משותפים כדי לטפל בכל אותם נושאים העלולים להיות מקור לקשיים. צריך להערך לקשיים ולאתגרים העלולים להגיע - לדון בכל הנושאים בפתיחות ובישרות לב. ניתן לעשות את ההכנה באופן עצמאי, אבל לעיתים יש צורך להעזר באיש מקצוע אשר יעזור בהכנה לקראת החיים המשותפים, כולל נושאים כספיים, הורות, הסדרי ראיה, יציאה לחופשות, מה קורה אם ההורה המשמורן אינו יכול לגדל את הילד/ים וכל אותם נושאים יומיומיים העלולים להוות מוקשים בזוגיות.